תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
11/7/2014 | דרום - מפרץ אילת | מים מלוחים | שקט עד גלי | מעל 50 מטר | דיג מסירה - פתיונות |
תפיסות דגים | ||||
---|---|---|---|---|
שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
2:00 בלילה | קלמארי - "שד אדום" | דג חרב | 1 | באורך שלי ;) |
איפה שהוא | פתיון בשרי אחר - קאבנוס | *אחר - דג שאינו ברשימה | 1 | לפי הדו"ח של רפי - ברקודת סרט באורך שני מטר |
הדו"ח:
אז ההחלטה להעלות את הדו"ח הזה נבעה בכלל מקריאה של הדו"ח של רפי, ושראיתי שהסיפור שלי דומה בצורה מוזרה לסיפור שלו (אולי היינו באותה סירה ואני לא יודע





אז זה אמצע החופש הגדול, סוף סוף יורדים לאילת עם האחד והיחיד, הדייג הטוב בעולם, אריק מעודה!

חבר טוב שלו מאילת תמיד משאיל לו את הסירה מתי שהוא רק שם, והאופציה הברוכה הזאת לא מצריכה אותנו לשאול יותר מדי שאלות, אלה פשוט להתחיל לנסוע...

נסיעה מלאה בסיפורים על העונות הקודמות של החרבות באילת ועל איך בכלל אריק למד את התורה העצומה הזאת של 'דייג דגי חרב'...
אריק מסביר שלפני המון זמן כשהוא ועוד חברים שלו ירדו לאילת עם סירה שהם קנו בשביל הדגי חרב, הם היו צריכים לשאול את הדייגים שם איך הם תופסים אותם, והם הצליחו להבין שהאוכל היחיד שלהם כמעט הוא ה-
קאלמרי "שד אדום" (באנגלית red devil). יופי. עכשיו איפה משיגים את השדים האדומים האלה?

איזה זקן מרוקאי אחד אמר להם שצריך "מכשיר" בשביל זה, ככה הוא קרא לזה -"מכשיר"... ה"מכשיר" הזה הוא בסך הכל שיפוד מתכת, שבקצה שלו יש מטריית קרסים כזאתי כמו של דמוי לקלאמרי, שעל השיפוד מלבישים סרדין או שאתה מכיר את מתכון הקסם.... (חכו לזה...)........... קאבנוס! אכן קאבנוס! הריח החזק של זה כנראה מתפשט לקילומטרים...
בכל מקרה, עד שהם הבינו איך לתפוס את הקלמארי הם כל כך התלהבו מהם (זה קלאמרים שמגיעים להיות דו ספרתיים, לא צחוק, אבל אין מה לעשות עם הגדולים, אף דג חרב לא יכול לאכול אותם) שהם כמה חודשים שם רק דגו את הקלאמרים הקניבליים האלה כי זה באמת כיף לתפוס אותם. יום אחד אריק החליט שדי היום מנסים לתפוס חרב. (אני חייב להוסיף שהדבר הזה זה פשוט תורה לשמה! חייבים להבין איך דג החרב אוכל בשביל לנעול אותו, אם כשמרגישים מכה נועלים הדג לא ינעל ויברח מהמקום, בהמשך אני אפרט) הם ניסו, ובדיוק כמו שכתבתי, בתמימות, כשהייתה מכה הם ניסו לתת הוקסט ופעם אחר פעם הדג לא ננעל... את הסיפור על איך כן תופסים דג חרב אתם תראו בהמשך...
מגיעים לאילת, יש רוח והים נראה יפיפה מתמיד. ישר הולכים לחנות דגים הקרובה לקנות כמה סרדינים, לחנות דייג קטנה להוסיף כמה משקולות כבדות ואחרון חביב הסופר מרקט לקנות קצת חטיפים ואוכל שיהיה למשך כל הלילה...
מגיעים לסירה הקטנה והנחמדה בשם "נעמה" שעוגנת בנמל, מעבירים אליה את כל הציוד, ומתחילים לצאת!

האנדרנלין לא נותן להיות עייפים בשלב זה, כבר שבע- שמונה בערב ואנחנו אחרי נסיעה ארוכה לאחריה מיד נכנסנו לים, לא קל... ובכל זאת, האנדרנלין מתפוצץ בדם

אריק מספר לנו בדרך על "שעת הקסם", משתיים בלילה עד שלוש בלילה הדגי חרב פעילים בטירוף ורוב התפיסות יהיו בשעה הזאת. ביציאה כמובן מדווחים לחיל הים שאחנו יוצאים ומתחילים לשוט לכיוון הגבול עם מצרים.
מגיעים לנקודה, אני מקבל את התואר "אחראי קלאמרי" ומיד מוריד את ה"מכשיר" (

אריק מסביר את השיטה, לא לצפות למכה של דג, אלא שכשאני מרגיש שפשוט יש לי כאילו משקולת שמושכת אותי למטה, פשוט רק משקל שלוחץ, אז להתחיל לגלגל. הקלאמרי לא משתולל, הוא פשוט לופת את הדג שעל השיפוד הזה והזרוע שלו נתפסת על הקרסים בקצה. אין חוקים לעומק, הם פשוט מסיירים במים, וזה גם תלוי בירח (אנחנו יצאנו בירח מלא ככה שיצא טוב).
אני אחראי קלאמרי אבל מכיוון שעוד אין קלאמרי על הסירה אז כולם עם החכות לקלאמרי. אריק הוא הראשון לקבל משיכה מקלאמרי והופה! היצור המוזר הראשון על הסיפור, הם נראים משונים לגמרי, כאילו מחליפים צבעים... הקלאמר משפריץ כמו משוגע, מיד מכניסים אותו לדלי לתת לו 'להרגע' ולאחר מכן תופרים אותו לקרסים הגדולות של החכה הגדולה והמאסיבית לחרבות. התפירה נעשת בצורה הבאה: קרס אחת בגוף, קרס אחת למעלה בראש וזה רלוונטי לצורת האכילה של דג החרב... דג החרב אינו יכול פשוט לאכול כשהוא ישר בגלל שהחרב שבולטת מעל הפה שלו לא מאפשרת לו, ולכן הוא אוכל בצורה הבאה, הוא מצליף בקלאמר בכוח עם החרב בצורה אנכית, וחוצה אותו בדיוק לשניים, לאחר מכן הוא מתהפך (כלומר עם הבטן לכיוון פני המים) ואוכל את החצאים מבלי שהחרב מפריע לו מלמעלה, וכאן זאת כבר אומנות לשמה, רוב האנשים במידה והם לא היו יודעים היו נותנים הוקסט ישר כשהדג חרב מצליף החרב (זה מרגיש כמו משיכה הגונה) והדג היה מסתלק, ברגע שמרגישים את ההצלפות שלו עם החרב מחכים, שיצליף כמה שהוא רוצה, כשהוא מתחיל למשוך חוט, מביאים לו את ההוקסט של חייו והפייט מתחיל...
אז איפה הייתי?

כן, תפרנו את הקלאמרי והורדנו אותו למים, וכאן יש עוד טכניקה, אני אסביר, אם אני (עם החכה לקלאמרי) מוריד לאותו עומק של אריק (החכה עם הקלאמרי התפור לחרבות) אז כשאני יפסיק לתפוס קלאמרים, אריק יכנס לכוננות, כי זה אומר שהקלאמרי ברחו מהמקום, משמע יש סכנה בסביבה כמו דג חרב. וזה עובד גם להפך, אם אני יוריד לא עמוק ואריק יוריד עמוק (מה שבפועל עשינו), אז כשלי יבואו קלאמרי בקצב, אריק ידע שהם עלו מהעומק כי הם ברחו משם.
בכל מקרה, אבא שלי עם החכה לקאלמרי גם, פתאום הרגיש משיכה שונה לגמרי ממשיכה של קלאמרי. הוא מעלה את החוט ובקצה יש דג אימתני, דמוי נחש, חסר קשקשים לגמרי, מבריק באור ובעל שיניים רצחניות ביותר, שלא לדבר שהוא היה באורך של שני מטר לפחות... שלפי הדו"ח של רפי נקרא - ברקודת סרט. לאחר ניתוח לא קצר של הוצאת השיפוד שננעץ מכל הכיוונים עמוק עמוק בתוכו, הדג המוזר מוחזר למים.

אנחנו שמים לב שכל קו החוף מתמלא במשטרות וכל הים מפוצץ בפצצות תאורה של חיל הים, לפתע זרקור עצום נפתח עלינו וסירה של חיל הים קוראת לנו לזוז מיד חזרה לכיוון המעגן, כי יש חשש לאירוע בטחוני או משהו בסגנון (זה הזוי לגמרי איך שהן באות עד למרחק של מטרים ממך מתחת לרוח ואין לך מושג שהן אפילו שם...


אני מתחיל להבין חזק את הקטע עם הקלאמרים ומעלה אותם בזה אחר זה, כך גם אבא שלי ואריק. כשהאירוע הבטחוני נגמר ובסוף לא היה שום דבר (גרררררררר

אריק מוריד לעומק עוד חכה עם קלאמרי לחרבות, ואני מוריד את השיפוד חמישים מטר בערך.
לפתע אני ננעל על קלאמר, ובאותה שניה אבא שלי קורא לאריק כי דג חרב נתן מכה על הקלאמר שלו, אריק מחזיק את החוט ביד ואבא שלי מחזיק את החכה, לחץ, שקט מופתי, שניהם מרוכזים במכות של הדג. אני מעלה את הקלאמר, שם אותו בדלי, לא מספיק לנתק אותו מהחוט ואני רואה את אבא שלי עם החכה ואת אריק עם היד בבת אחת נותנים הוקסט פסיכי וזה הרגע בו רולר 20000 של שימאנו מתחיל לשרוק ולזמר כמו רוח...

מאבק מטורף. זה כל מה שיש לומר. החכה מתכופפת כמו במבוק והדג נותן רייס אחרי רייס ולוקח את החוט הרחק הרחק מאיתנו... גם כאן יש טכניקה, הרעיון הוא לא לתת לדג להסתובב עם הראש כלפי מטה, תמיד לשמור על מתח בחוט כדי לשמור את הראש שלו למעלה, כי בגרע שהוא התהפך כל הכוח עובר אליו והוא יכול לשחות חופשי למטה לעומק.
מהשלב הזה יש סרטון שיגיד הכל!

אבל בינתיים, תמונות:







הסרטון:
תהנו!
