| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 21/9/2014 | שרון: מכמורת- נתניה | מים מלוחים | גלי | 0 - 10 מטר | דיג חופי בים - פתיונות (סרף) |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| 07:00 | שרימפס - ריג שתי קרסים (מס' 4) הכנה עצמית | דניס /אגאג "מבויית"/ציפורה (ספרוס זהוב) | 1 | שוחרר |
הדו"ח:
"יוסטון ווי הב א פרובלם", יצאתי עם חבר לחופים הצפוניים של נתניה, מחוף בלו-ביי ועד תחילתו של חוף ינאי. הייתי מכנה את האזור "ממלכת הסלעים", או טוב מזה "משולש ברמודה לקרסים אבודות", אבל בכל זאת לא הייתי מוותר על היציאה הזאת כי הבנתי כמה דברים על עצמי.
בשעה 05:30 הגענו לחוף, הדלקתי פנס והתחלנו לצעוד לכיוון צפון בחיפוש אחד נקודה נחמדה. תוך-כדי הליכה אני רואה משהו זז בזוית העין, לא ייחסתי חשיבות עד שזה התחיל לעשות תנועות מוזרות, כאילו מישהו עושה יוגה או אימון קראטה, אז כיוונתי עליו את הפנס והתגלה לעיני שישן דו-שן (סרטן), שכנראה עשה אימון בוקר כלשהו על חוף הים. וכשכיוונתי עליו את הפנס ואת המצלמה הוא פשוט קד קידה; ידיים קדימה, רגל אחת אחורה ואחת קדימה, פשוט מקצוען. טוב, ממשיכים ללכת ומוצאים נקודה יפה. מארגנים את הציוד, שמתי ריג, הטלתי - נתקעתי. והחבר עדיין מתארגן לאיטו בעוד שאני נלחם בסלע. "משוך בגזר, משוך בגזר, זרפה אליעזר". הים היה קצת סוער ולפעמים תנודות הגלים גורמים לך לחשוב "רגע, אז זה דג או סלע? לא הבנתי. עדיין לא תפסתי דג גדול, אז אולי זו התחושה? טוב, מה אתה חופר עכשיו לעצמך, תוציא כבר את הריג הזה מהמים!" הולך ימינה, הולך שמאלה (למרחקים) ועדיין לא משתחרר הריג. אחרי זמן רב החבר סיים את ההכנות, בא אלי ואומר "נו, זרקת כבר?" אני נאנח ואומר לו "כבר שעה אני צועק לך 'נתקעתי, נתקעתי!' כנראה לא שמעת בגלל הגלים". תוך כדי המשפט משכתי את החוט בעצבים ונתלש הריג. לאחר מכן החבר אומר "קח תביא לי בזריקה טובה." אני זורק ורואים את הריג עף רחוק-רחוק. הבנתי מה קרה אבל הוא אומר "או... איזה יופי! תודה, מפה אני אסתדר". ואני "עם מה תסתדר? עם חכה וחוט? בלי משקולת? בלי קרסים? בלי ריג? הוא עף, אחי". והוא "וואלה? היתה לי תחושה שלא קשרתי טוב." ואני "אוי א ברוך!"
עברתי לסיליקון קטן, גם הוא נעלם כאילו לא היה. החבר הכין ריג חדש, שדג ריג אחר מבין הסלעים, אמרתי, "רגע? מה? הוא נראה לי מוכר. היי, זה הריג שלי! אבל כמה קשרים, טוב נו, בוא נגזור את שלי ששלך ישאר." מחשש שהריג שלו יעלם שוב - הוחלט לעבור לניקל 40 גרם, נטיל רחוק וככה נעבור את משולש ברמודה. הוטל רחוק מאוד אבל נתקע, וחולץ. אני שמתי ריג חדש על החכה שלי ואמרתי יאללה עובר שמאלה, אחרי הכל אם הייתי דג לא הייתי רוצה להתנגש כל שנייה בסלע. מטיל את הריג עם פיתיון גמברי ותוך פחות משנייה במים מר דניס נתן ביס והכניס את כל הקרס עמוק לגרון. המסכן התחיל לדמם, רצתי לכיוון התיק שהיה די רחוק והרגשתי כמו במחלקה לטיפול נמרץ. החבר אומר "מה קרה, מה קרה? נפצעת? מה זה כל הדם הזה על החולצה ועל הדג?" אמרתי לו "זה לא אני, זה הדג! תביא לי את השפיץ-פלייר מהתיק, מהר-מהר!" בשנייה זו הגנבתי תמונה לפצוע. החל שם ניתוח מציל חיים בדג המסכן. הכנסתי את השפיץ לפיו והרגשתי את הקרס בקצה, אך הייתי צריך להתאמץ קצת יותר (היסטריה!), "תפסתי את הקרס, רק עוד רגע אחד!" אני אומר. הדניס הפסיק לזוז ובאותו הרגע הצלחתי לשלוף את הקרס. החבר אומר "הוא מת." אני אומר "אין מצב!" ורץ לכיוון המים. מחזיק אותו ככה שיוכלו להיכנס מים לפה שלו ומניע אותו קדימה ואחורה כך שהם יעברו דרך הזימים שלו. כלום לא קורה, ואני מגביר את המהירות ופתאום יש תנועה איטית, ואז הפה מתחיל לזוז והוא מתחיל לשחות לדרכו. יותר טוב מזה לא יכל להיות!
לסיכום, אני מאוד אוהב בעלי-חיים ולא מעוניין לפגוע בהם, גם אם זה דג שהבעת הפנים שלו לא משתנה למרות שכואב לו. ובאותו הרגע אמרתי לעצמי, מה אעשה אם אתפוס דג גדול יותר ויגיע הרגע שלי לנעוץ סכין בראשו? אני חושב שאני לא מסוגל לעשות את זה. המחשבה פשוט מעבירה בי צמרמורת. אני מעדיף להשאיר אותם בחיים, כל עוד זה תלוי בי, ובמה שאני מוציא מהים. אבל באותה הנימה, בעצם אין כרגע עוד מה להוסיף בעניין הזה, נכון לרגע זה אני לא מוכן להמית דג.
סוף הדו"ח, המשכנו לנוע צפונה, המון סלעים, סלעים וסלעים. עדיין לוקחים סיכון ומנסים את המזל אבל שום דבר לא נתפס. הדד-ליין שלנו היה השעה עשר, וכשהגיעה השעה השלכתי את שארית הפתיונות למים והמון דגי טלוויזיה פתחו בסעודה. אני חושב שדגי טלוויזיה מאוד קטנים ולא נחוצים לעלות בחכה, לכן אני מראש דג עם קרס גדולה יותר, כך אם עולה דג טלוויזיה זה יהיה דג בוגר. וכשהתיקים כבר על הגב ומתחילים לצעוד דרומה, אני מגניב מבט אחרון לנקודה האחרונה ורואה שעל המצוק נמצאת טניה. להלן תמונות:
שישן דו-שן בסיום המופע

הדניס הפצוע

טניה צופה מרחוק (מסומנת בעיגול אדום)

מקווה שנעמתי.
עכשיו אלך לנוח.
שלכם, זרפה.
לקריאת דו"ח בדיג הבא שלי - לחץ כאן!
לקריאת דו"ח הדיג הקודם שלי - לחץ כאן!
פורומים






















