פורומים
| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 6/9/2014 | דרום - מפרץ אילת | מים מלוחים | רגוע ונמוך | 0 - 10 מטר | דיג בז'רז'ור מהחוף (מלוחים) |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| לילה | אחר - | קלמארי (דיונון) | 3 | |
| אור ראשון | קלמארי - | שורי (שורי ערפילי) | 2 | |
| 7:00 | - ציקדה מעלי אקספרס | צנינית שיננית | 1 | |
| לילה | קלמארי - | לברק -נקוד | 1 | |
הדו"ח:
אז הנה זה מתחיל, רק עוד שניה...
אני חייב להתחיל בתובנה שאם הייתי חכם יותר הייתי מקבל את אותה לפני הדיג.
״אם יוצאים למסע דיג, רוכשים דמויים מיוחדים לברקודה, מחליפים את החוט לחוט של שמונה גידים
ומנסים לתפוס ברקודה, צריך לא להשתמש בשום ציוד סיני זול כמו סיכות״
ולדו״ח...
המסע הזה נדחה אינספור פעמים, תמיד מתוך סיבה הגיונית, וסופסופ הוא יצא אל הפועל.
יום חמישי בשעה שבע בערב אני יוצא מהבית ואוסף את צחי, עולים למטולה לקחת עוד רולר חוף אחד ויוצאים לדרך בשעה 20:00, הכיוון אילת!
יש ציוד לייט וכבד לז׳רז׳ור, מקלות חוף ומקלות לדיג כבד.
כבר בדרך אנחנו מתבשרים שלא נישן על החוף.
ליעד, בת דודה של צחי השאירה לנו את יחידת הדיור שלה וישנה אצל חברה, מלכת העולם את העלמה ליעד..
הדרך עוברת בצורה מדהימה ותוך פחות משש שעות ואחרי שיחות מעניינות באוטו אנחנו בחוף הצפוני על המזח של הרודס.
וגם זה עם חמש הפסקות בדרך (פיפי, קפה, מים, חילוץ עצמות).
מכיוון שהרכב יחסית רחוק מאיתנו אנחנו לוקחים את כל הציוד ולא משאירים כלום באוטו, עדיף לעבוד קשה מלגלות שפרצו ודפקו לנו את הציוד.
מכיוון שאנחנו בלי פתיונות מיד מוציאים בובות של קלאמארי (4 ב..) ומתחילים לסרוק את השובר.
חוץ מחתולים אין נפש חיה על השובר מה שמשאיר לנו המון מקום לסריקה.
תוך חצי שעה עולה הפתיון הראשון שמיד מוצא להורג, מבותר לרצועות ונכנס בתור פתיון על שתי חכות חוף.
בינתיים ממשיכים ויוצא עוד קלאמארי מכובד.
הלילה (מה שנשאר ממנו) עובר די רגוע ולקראת הבוקר (לפני אור ראשון) עולה שורי נחמד של כמה מאות גרם בודדות.
שנינו כבר מתים מעייפות, בכל זאת ערים מיום חמישי בבוקר ולפני אור ראשון מתחילים לז׳רז׳ר...
מז׳רז׳ר עם הדמוי החדש, ומקבל פיצוץ מטורף למקל, המקל כמעט עף מהיד, נותן הוקסט עדין ומרגיש שאין כלום בקצה, וכשאני אומר אין כלום, הכוונה גם לא דמוי...
מושך את החוט ומגיעה הסיכה הזולה שאני האדיוט לא טרחתי להחליף, מגיעה כאילו ניסיתי לגרור איתה רכב, פתוחה וכמעט ישרה.
כאן הגיעה התובנה שהזכרתי בפתיח.
לא בוכים על חלב שנשפך ממשיכים.
אין מרדפים, אין רתיחות, יבש...
בשעה 8:30 מתחילים לקפל ומחפשים מקום לאכול בו ארוחת בוקר.
מצאנו חומוסיה נחמדה בשם חומוסוף, חומוס עם פול, וחומוס עם פטריות, איזו דרך להתכונן לשינה...
מסיימים לאכול ובאים ליחידת דיור של ליעד, מקלחת ויושבים קצת על כוסית וויסקי..
בשעה 12:00 הולכים לישון, צחי נרדם עוד לפני שהראש נוגע בכרית ואני שתי דקות אחריו.
כאן המקום להודות לאיש המקסים שהמציא את המזגן...
בשעה 16:00 קמים, מתארגנים, עוברים באיזו שווארמה להרגיע את הרעב הקטן הזה שיהפוך לגדול אם לא משביעים אותו...
בשעה 17:20 מגיעים לשובר של המפלט האחרון.
פוגשים איזה ילד חמוד בשם אורי, הילד מז׳רז׳ר ועובד עם חכת פתיון קצרה וקרס שנראית כמו 13/0 עם קלאמארי שלם.
ילד מדליק, עם ביצים של מבוגר, אבל ילד שמענין לדבר איתו.
מז׳רז׳רים בלי הרבה תוצאות וכשמחשיך מתקפלים ועוברים לשובר של הרודס.
את הקלאמארי השארנו במקפיא של יחידת הדיור אז מנסים להוציא קלאמארי ואחרי שעה בערך מבינים שצריך להביא את ההוא מהמקפיא.
נוסע, מביא ומתחילים לארגן ציוד כבד וחוף.
שולחים את החוט רחוק רחוק עם שתי קרסים של אינטיאס (9/0) שעל כל אחת ראש קלאמארי שלם והן מאד קרובות אחת לשניה יחסית.
אל השובר מגיע סעדיה מקרית שמונה (בעל סירה שיוצאת מעכו למי שלא מכיר) עם רעייתו, שניהם בנופש באילת.
מדברים מעבירים חוויות ונהנים.
בשלב מסוים נפרדים מסעדיה וממשיכים בדיג.
חכות החוף מתחילות לצלצל ועולה שורי נוסף ויחד איתו קרוב משפחה של הלברק (דג מדהים ביופיו והוא בצבעים של שחור ולבן). לא גדולים..
בשעה 4:00 אני כבר מת מעייפות ונזרק לישון על הספסל שעל השובר.
צחי מביא עוד קלאמארי ובאור ראשון מתחילים לז׳רז׳ר.
הים פלטה ויש מרדפים, המון קפיצות של קטנים שרודפים אחריהם.
אני רואה בחור נחמד שאומר לי ״שי דביר, נכון?״
וואלאק, מאיפה הוא יודע?
״מאיפה אתה מכיר אותי?״
״מהפורום...!״
אהלן ליאור, היה כיף לפגוש ולהכיר אותך...
מכיוון שהשובר מתמלא אני מגלגל את החכה שהכנסנו רחוק רחוק כדי לגלות שמשהו לקח את שתי הקרסים, הוואייר והחוט קרוע כאילו שופשף על סלע.
אין תוצאות בזרזור, ובחור נחמד שאינני זוכר את שמו מספר שראה להקה של טרולוסים כרגע..
צחי מיד מעביר דמוי לדמוי ויברציה (סוג של ציקדה) סיני, תוך שתי דקות כיפוף עצבני במקל שלו, הקלאצ׳ מתחיל לצרוח וצחי בצורה מדהימה נלחם עם הדג ואני בטוח שיש בקצה השני מפלצת מטורפת.
צחי בלי טיפת התרגשות מגלה שבקצה השני יש אריצ׳ולה של חצי קילו ומניף אותה אל השובר.
חייב לציין שאם זה הכח של האריצ׳ולה כשהיא שוקלת חצי קילו אני מת לדעת איך היא במשקלים של עשרים.
בעצם, לא לדעת.. להרגיש..!
על השובר מלא מז׳רז׳רים ואף אחד לא מוציא כלום.
בשמונה וחצי מתקפלים, עוברים לאכול ארוחת בוקר ב״ג׳חנון של חני״, מומלץ ביותר...
מקלחת ולישון, שוב קמים בארבע מתארגנים ויוצאים לז׳רז׳ר במפלט האחרון, בלי תוצאות מיוחדות, הים גבוה ואין אף דיג, הם כנראה יודעים למה...
בשבע מתקפלים וחוזרים ליחידה לארגן את הציוד, עולים על האוטו וחוזרים לצפון.
חמש וחצי שעות והגענו הבייתה..
לסיכום, ממליץ לכל אחד לצאת עם צחי למסע דיג, תותח...!
ודבר נוסף, החלטנו לארגן מסע כזה לפחות פעמיים בשנה, ולא רק אני וצחי אלא עוד חברים...
אז...
אהבתי את התובנות לגבי הציוד והדמויים כי זה מאד חשוב.
