פורומים
| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 2/2/2014 | צפון: ראש הנקרה-נהריה | מים מלוחים | שקט עד גלי | 0 - 10 מטר | דיג חופי בים - פתיונות (סרף) |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| - | סרגוס (סרגוס משורטט) | 50 | ||
| - | לבט / קורבינה/קורבל (יבלן האדווה) | 1 | ||
| - | מרמיר (שישן מסורטט) | 1 | ||
הדו"ח:
היא: אני רוצה לצבוע את החדר בלבן שמנת.
נו? אני מקשה? לסייד בלבן, מה הבעיה?
היא: לא לבן! לבן שמנת...
אני:
אחרי כמה ימים עם ביתי:
אני: יפה לך ורוד, זה סריג חדש?
היא: אבא, זה לא ורוד זה פוקסיה, אתה לא רואה?
אני: לא, לא רואה
אתם מבינים לאן זה הולך?
זה החל עם קום המדינה עם ירוק זית - צבע המדים שהם אכן ירוקים אבל זית? כמו להגיד שלמיץ ענבים מבקבוק יש טעם ענבים...
וזה ממשיך:
לבן שמנת
מג'נטה
ירוק בקבוק
ורוד פוקסיה
אדום מחזור
אפור עכבר
צהוב עמבה
כחול פנס-בעין...
מה ניהיה לצבעים? מה ההבדל בין פוקסיה לורוד מסטיק? מה זה, כל אחד ממציא מה שבא לו? הרי גמני יכול: ירוק מיץ מרה, צהוב חומוס, ורוד דגד** (בעצם עדיף שאעצור פה).
כבר אין ורוד רגיל יש פוקסיה, או ורוד מסטיק? מי ראה כחול פשוט? היום יש כחול שמיים. רכב אפור הוא לא אפור... הוא אפור עכבר, איפה נעלם הבורדו? היום הוא התחבר לצד הנשי שבו והפך עצמו לאדום בורגונדי או שזה בכלל לא אותו הדבר...
אולי אנחנו הגברים פשוט מאותגרי צבעים או שעבורנו הכל הרבה יותר מופשט ופשוט ונטול מניירות וקישוטים מבזבזי זמן. אנחנו רוצים להגיע לתכלס בכמה שפחות מילים ובכמה שפחות שלבים. הן אוהבות "סולמות וחבלים" ואנחנו? סטריפ פוקר ובמקרה הזה עדיף בכלל בלי הפוקר
רגע
. זה בכלל דו"ח דיג, לא?"יש ימים שאתה פשוט לא מבין איך בכל יום אחר זה לא הולך כל כך קל"
שש בערב של יום שבת. ותיאומים מתחילים לרוץ בווטסאפ. תלתלים חלוץ מתמקם בנקודה שלי.
אני חובר אליו בשעה תשע ומוצא אותו כבר עם כמה דגים יפים בשקית. כולם עדיין נושמים מה שמעיד על קצב התפיסות.
פתיון - תולעים מיובאות ומאוחר יותר גם סרטנים.
חול גס. שברי צדפים בעיקר מעורבים עם אבן כורכר. הגלים מהימים האחרונים דחפו את החול הגס לעבר החוף וחשפו את הסלעים, והדגים משוטטים בו בפליאה כמו ילדי כיתת מחוננים במוזיאון המדע... טועמים מכל הטוב שאלוהי הגלים מזמנים להם.
היום הים נמוך יחסית ואני מחליט לעבוד עם שני מקלות - הראשון מקל GLoomis לסרף באורך 3.10 ורולר דאייווה ווינדקאסט עם חוט 15 ליברות בד. והשני עם הבלק הול והררניום וחוט 20 ליב בד.
אני מארגן את הריג הרגיל: שוק לידר קצרצר, משקולת חמישים גרם וקרס מתחתיה. וזורק.... בא להניח את המקל בסטנד ומרגיש רטט ומשיכה. מיני הוקסט ומגלגל. דג ראשון בשקית. כעבור דקותיים מצטרף השני ותוך רבע שעה אני נוטף זעה בחרמונית עם כעשר דגים בשקית.
מוטי גם הוא עם שני מקלות ואנו עוזרים זה לזה כשהוא מגלגל מקל אחד והשני ננעל עם דג אני מגלגל לו אותו ואז באמצע הגלגול מקל שלי יורד והוא מגלגל אותו עבורי... שני טמבלים שמתרוצצים בחוף בשמיניות ומעגלים גוזרים תולעים ומצלצלים בפעמונים. צופה מהצד - אם היה - בוודאי היה תוהה לפשר הריקוד המצחיק.
בכל מקרה, המשכנו ככה: רצים ממקל למקל עד שיריב מצטרף. הוא מניח את הציוד על החוף ואז באחת... דממה. אין קול ואין עונה. אין פעמון ואין רעש זולת הגלים. כל האכילות פסקו לחלוטין. מידי פעם אנו מביטים בשקית הדגים כדי לוודא שאיננו חולמים. אני מחליט להחליף מקום ומדלג מקל הצידה וגם מוטי מחליף מקום וגם יריב מחליף... ופתאום אצלי שני המקלות משתחווים כמעט יחד. אני ומוטי מגלגלים ויוצאים עוד שניים לשקית. אצל מוטי משיכה מטורפת על המקל שבסטנד בדיוק כשהוא עם המקל השני ביד ואני מוצא עצמי משחק משיכות עם סרגוס חמור במשקל 600 גר ויותר.
יריב עסוק בלהרעיל את הים בעופרת כשכל משקולת שהוא מטיל נשארת בסלע. ובמקביל הוא מאבטח את האגף הצפוני עם מקל כבד וריג לגומבר. אך למרות ההערכה שהשקט שנכפה עלינו מקורו בטורף שנכנס לגזרה ופיזר את המסיבה הוא לא זוכה ליחס מהדגים שלמעט כרסום הקלמרי לא לוחצים על פעמון המצוקה.
יריב ומוטי מתקפלים ואני ממשיך לתקל דגים עם חצאי סרטנים קטנים ומוציא עוד כמה דגים. כמה גיבורים לועסים את החוט וחותכים והיו כמה משיכות מאוד חזקות עקרות. המסקנה שלי היא שלמרות שהיו תפיסות, פתיות הסרטנים מפאת גדלו דורש קרסים מעט יותר גדולות. זה היה מניב עוד תפיסות.
כמובן - כמו מוטי - הספקתי גם אני לשחרר קטנים. גם יריב שחרר קטנים... שאני תפסתי, והוא שחרר אותם עם קרס בגב, אך כאמור -לשווא.
למרות שהצבע בשקיות היה די אחיד - צבע סרגוס כסף- ושחור, מבחינתנו כל דג היה בצבע
נלקחו כ 35 דגים ומעל 15 שוחררו
הדגים של מוטי צולמו על החוף ושלי בכיור:
