עכשיו חזרתי משבי ציון
העם חלק ושקוף ויבש לחלוטין




Sent from my iPhone using Tapatalk

רציתי לשאול אתכם האם גם אתם מרגישים שהעונה הנוכחית חלשה יחסית לשנה שעברה שבה
ראיתי יותר תנועה של טורפים קרוב לחוף,ואולי זה מזג האויר הרגוע משפיע על הדגים,נכון שמוקדם לסכם את העונה,
אבל בכל זאת השקית שלי מרשרשת רק מסרגוס ובורי למרות כל המאמצים בז'רז'ור,גם כמות
הדוחות על תפיסת טורפים דלילה יחסית עד עתה,האם זה רק אצלי או שמא עוד אנשים חשים
את דלילות הטורפים ?
איפה הברקודות בכמויות של עונה קודמת?
איפה הגומברים השמנים? הלברקים?
ענני הפלמידות של אשדוד?
אולי הם עוד יגיעו?

העונה האחרונה והשנה האחרונה בכלל זאת החזקה ביותר שחוויתי מאז שאני דג, בלי הגזמה, מקווה שלא פתחתי פה לשטן

רק תלונות יש לכולם   

אני כבר לא החזקתי מקל כמעט חודש אם כל המעבר דירה והשיפוץ הזה הכול בקרטונים 

אני במקלחת כבר חושב על דייג 

מסתיים אצלי השיפוץ אני נוסע לשבוע נראה לי לכנרת 

השאלה היא מה עדיף לדמיין ולחלום שאתה תופס דגים גדולים ואז להגיע לים ולא לתפוס כלום במשך תקופה, או רק לחלום על הים ולא ללכת לדוג?

בכל אחד מאתנו יש את הצורך ללכת לים, את הצורך לדוג. האם אנחנו באמת צריכים לדוג? האם אנחנו באמת צריכים ללכת לים? תחשבו רגע, מה הים והדגים בשבילכם? מה המשמעות שלהם?
לדעתי, הרצון שלנוף ואיתו גם הצורך שלנו ללכת לים ולדוג, נובע מהרצון שלנו ומהצורך שלנו לתחושה של שליטה, תחושה של יצירה, תחושה של השגה, תחרותיות. הרי בכל פעם שאתם תופסים דג, אתם משתמשים בשיטת הציד היחידה(או אחת היחידות שנותרו בעולם). כאשר אתם תופסים דג, אתם בשליטה מאוד מינימאלית, אבל בשליטה על הטבע. שליטה זה כוח. אתם יודעים מה הדג אוכל, איפה הוא חי, וכו'.. אתם, גברים, הולכים לדוג! אתם הולכים ותופסים דג, מה אתם עושים ישר שאתם תופסים דג? מתקשרים ומראים לכל העולם - הנה אני, הנה תפסתי דג, זאתי היצירה שלי, זה אני! ככל  שהדג יותר גדול היצירה יותר גדולה, התחושה של הגדלות, של השליטה, יותר גדולה. אתם גאים במה שתפסתם ככל שתפסתם יותר, יותר דגים או יותר גדול. הרי מי יפרסם דוח של דיג טלוויזיה קטנה? פאדיחה... מה? זה מה שאתה שווה? זה מי שאתה? רק טלוויזיה?.... אתם כנראה לא זוכרים, אבל כאשר ציירתם ציור מכוער בגן והראתם אותו להורים שלכם, הם אמרו וואו! מדהים! אתה תותח! היום זה דג, או משכורת, או אישה יפה וכן הלאה. הצורך שלנו להראות לעולם את עצמנו, זה אני, דייג. אל תשכחו - "דייג זה לא יעד, דייג זה דרך חיים".

הים והדיג זה הסם של הדייג. פעם לפני שכל אחד כאן התחיל לדוג ולא ידע בכלל מה זה דייג, לא ידע את ההרגשה של דג בקצה החוט. הכל היה בסדר אצלו, חי חיים רגילים, כמו רוב האנשים. אבל לאחר הפעם הראשונה שהוא הרגש רטט בקצה החכה, הרגיש משיכות, הרגיש את הדג ביד שלו, זהו פה נגמר הסיפור. דייג זה כמו קוקאין, מספיק רק להתנסות פעם אחת ואתה מכור לכל החיים. דייג אמיתי יעשה הכל בשביל ללכת לדוג, בדיוק כמו שנרקומן חייב את הסם שלו. כאשר הדייג לא בים, הוא מתחיל לחשוב רק על הים, לדמיין לחלום, מתחיל לגרד לו הגוף, יש לו קריזים.

אפשר לראות בכל דייג, בין אם זה מסחרי או ספורטיבי, איזושהי סוג של עקומת התניה ולמידה. הרי למה אנחנו הולכים לדוג? בשביל לתפוס דגים. מי מבטיח לנו שכל פעם שנלך לדוג נתפוס דגים? אף אחד. פשוט נוצרה בכל אחד ואחד מאתנו מן התניה לים ולדגים. דייג רואה ים ומתחיל לרייר על הדגים. אנחנו תפסנו פעם אחת דג וזהו התמכרנו, לא משנה אם  יקח לנו עוד שנה גם לתפוס את הדג השני - אנחנו התמכרנו.

ההשוואה הזאתי בין דייג לנרקומן היא קצת גסה, אבל זה המצב מבחינתי. ככה אני רואה את הדברים.
דג = שורה של קוק. ים = סוחר סמים. הפורום הזה משמש בין היתר, כמו שאני רואה את המצב, כמפגש לדייגים אנונימים שפורקים את הקריז שלהם. דמיינו שעכשיו מישהו בא ואומר לכם שאתם לא תתפסו דגים יותר כל החיים שלכם! הוא אומר לכם אין יותר דגים! עובדה! המחשבה הראשונה שלכם בראש תהיה מה הוא דפוק? מאיפה הוא בא? אתם תדחיקו ישר את כל מה שהוא אומר. הרי ידוע שמצב הדגה בים התיכון הוא לא הכי זוהר שיש, אבל עדיין כולנו הולכים! אנחנו אומרים לעצמנו - הדגים זה רק בונוס, אני? אני בא בשביל החברים, האווירה, לנשום אוויר, לנקות את הראש, חופש מהאישה. חבר'ה, כל אלו הם תרוצים. יש שני מנגוני הגנה שאתם מפעילים, רציונאליזציה ואינטלקטואליזציה. אתם הופכים את הכל להגיוני, הכל נשמע נכון וטוב. מה לא? אני הולך לים לנקות את הראש.... בטח אחי. אתה הולך לסוחר סמים, להשיג עוד מנה.

כל החפירה הזאתי שכתבתי רק באה להראות, איך הדברים נראים מנקודת מבט שונה על המצב. אני בטוח שחלקכם יגידו, מה הוא עישן הבוקר... אבל ככה אני רואה את הדברים.
אני דראד, וגם אני מכור לדגים.

תודה לכל מי שקרא את זה, זה לא ברור מאליו.

למה העונה חלשה?! לדעתי שתי סיבות - כל סיבה לחוד ויש את המשקל המצטבר:

*המסחריים לא נחים לרגע, אותם "קורבנות" לשיטת החלה"ט" ממשיכים לזרוקר רשתות במרץ,
בכל פינה אפשרית ועד מרחק אפס מהחוף, מהריפים ומשוברי הגלים....
לצערנו הם גם "משתכללים" והתחילו להוריד למים צוללנים שמבריחים את הדגים מהמאורות לרשת...

*מלבד הסערה הגדולה כמעט לא היו סערות...
סערה מעת לעת קצת "מעירה את הים"....
בימי הסערה הדגים אינם הכי זמינים לטורפים ואז כשהים מתנקה יש פעילות -
יותר מידי ימים של ים שקט לא טוב לדיג...