ידוע  שקרס הסרקל  תופסת את הדג בספתיים  


     לפי מיטב אבנתי ,  המשמעות של זה היא ששיניי הגומבר והאבו נפחה  

     אינם מגיעים לחוטי הקרסים או לכבל,   ואין עיבוד של חוטים וקרסים

     מנסיוני היחידי עם אבו נפחה  , הדג ניתפס עם חוט דייג נילון 0.30 מ"מ וקרס סירקל

     כאשר הקרס היתה נעוצה בספתיו

     עם הגומבר אין לי הקרות מקרוב , כך שאולי תכונות קרס זו לא  ממש  רלוונטיות

     
     האים בזכות תכונותיה של קרס הסרקל   

     אפשר לוותר על כבל הפלדה ?     נסיונכם מה הוא אומר ?          

קרס סירקל מותאם יותר לדגים שבולעים את הפיתיון ופחות לדגים שנושכים את הפיתיון.

נכון שכרישים נתפסים יופי על סירקלים אבל מדובר על סירקלים עם מפתח הרבה יותר גדול מאלו שאנחנו עובדים איתם (בגלל שהם יותר גדולים בכלל...) ועל פיתיון שהכריש שואב עד התחת בלי צורך לנגוס יותר מדי...

אכן, על קרסי סירקל נתפסים גם דגים בעלי שיניים. (הוצאתי: גומברים פלמודים  כרישים ואבו נפחות) אבל, אין קרס זה מהווה תחליף לכבל פלדה, שכן אני מאבד המון קרסים לדגים שחותכים את החוט.
אם אתה מטרגט דג בעל שיניים ממליץ לך להשתמש בפלדה.

     
   גיא ורביב תודה על התגובות 

  התרשמותי מתגובתכם היא שיש מן המזל בתפיסה שציינתי

  ולרוב גם עם קרס סירקל  { גומברים פלמודים  כרישים ואבו נפחות}

  דגים אלו פשות משמידים את החוט הקשורה לקרס 

אז למה אינך משתמש קבוע בכבל-פלדה/וויר?
אני בטוח שזו לא עצלנות...
מיעוט תקיפות?

קרס סירקל מקטין את הסיכוי לחיתוך החוט, באם אכן נתפס כמו שצריך בשפתיים של הדג, אבל, הוא רק מקטין. הסיבה היא שגם אם נתפס בשפתיים, אם הדג משנה כיוון, מאד יכול להיות שיווצר מצב שהחוט יעבור לדג בתוך הפה. מצרף איור להמחשה.

במצב שבוא מוצג ה"דג" באדום, הקרס נמצא בין הדג לדייג, ואז החוט מחוץ לפה הדג והוא בטוח.

במצב שבו מוצג הדג בשחור, הדג נמצא בין הקרס לדייג, ואז החוט עשוי לעבור דרך הפה של הדג.

רפי, לשאלתך מדוע איני משתמש קבוע בוויר? הרי שיש לזה מספר סיבות:

1. השימוש אינו נוח מבחינת קשירות לקרס ולסביבל לעומת הניילון.

2. אני עובד בעיקר עם פתיון חי, והדגים החיים נוטים לסבך את הוויר ולעשות בו פלונטרים שגורמים גם לשבירות בחוט.

3. הוויר מוסיף משקל לקרס ומקשה על דג הפתיון לשחות בטבעיות.

4. דג המטרה שלי הוא האינטיאס ואחוז התקיפות קטן עם השימוש בוויר.

5. נוכחתי לדעת כי האבו נפחא יכול גם לחתוך ווויר איכותי. במספר מקרים הם כרסמו את כל הגידים ובמספר מקרים העלתי אבו נפחא כשנותרו 2-3 גידים בוייר המכורסם.

מידי שנה עם הגיע הפלמודים אני מתפתה להחליף לוויר אך אחרי מספר ימים חוזר בחזרה למונו.

הדבר שונה אם משתמשים בפתיון מת, אז הוויר עדיף על המונו...לדעתי כמובן.

ביציאות דייג שלי האחרונות אכן נתפסו לא מעט אבו נפחות על קרסי הסירקל. אולם אין לי יכולת להשוות היום מול דגים אחרים כי כמות הדגה היא דלילה מאוד בתקופה זאת.

לגבי הווייר כן או לא, במקרים של השימוש בסירקלים לרוב הקרס נתפסת בשפתיים החיצוניות והסיכוי לקריעת חוט פוחת משמעתית, זאת לעומת קרס רגילה שלרוב התפיסות הקרס כולה מגיעה כמעט עד לקיבה של הדג וכך שחלק מהחוט נמצא על שיני הדג.

Sent from my GT-I9500 using Tapatalk 2

 רון ויוסי לפי מה שאני הרגשתי הכבל פלדה מגשם את הריג

 ופחות נוח לעבודה מה גם חלק מהדגים נירתאים מהכבל

 האים הישארות עם חוט נילון שמחובר לקרס סירקל  

 שווה את הסיכון  בהיבוד הקרס   , אבל בתמורה

 להישאר עם ריג יותר הסטתי ופחות מסורבל  

  ושימשוך עליו גם את הדגים שמפחדים מכבל



  

לדעתי האישית - חד וחלק - כן!

אני באופן אישי לא סובל כבלי פלדה.
איבדתי דגים בגלל זה - אבל מבחינתי זה חלק מהמשחק.
אם אני חייב, אז אני משתמש בקצר ככל הניתן, וזה לרוב נעשה רק אם אני יודע בוודאות שיש גומברים בסביבה, או שמגיעה מכת אבונפחות.