סקויד ..ממה שהבנתי עם הסרדין דווקא השתמשת בשתי קרסים וזו עם הסרגוס קרס אחת
למה דווקא !!
למה דווקא !!
מנסיון - מספיקה קרס אחת כדי לתפוס את הגומבר

קרס בזנב/ בבטן זה חובה, אם הדג מתאים מבחינת הגודל ניתן לשלב שניים עם קרס שניה בבטן.
הגומבר תוקף את החלק האחורי בדג המטרה שלו (כמו שרואים בתמונה שמצורפת לדוח). הסרדין דג עדין שמתפורר בקלות ולא יעמוד אפילו בהטלה... לכן הסרדין אובזר בקרס בזנב וקרס שניה לשם ייצוב ואבטחה בראש והכל מלופף עם חוט אלסטי. חוט הפלדה נכנס דרך הפה ועובר במקביל לעמוד השדרה עד לזנב. הסרגוס הוא דג חזק שלא מתפרק בקלות ולכן בסרגוס אין טעם לרוב לשים קרס בראש הדג (כי לא יתקוף שם) ומספיקה קרס באיזור הזנב. ניתן לשים קרס שניה באיזור הבטן אבל במקרה הזה זה היה יוצא צפוף מידי. בסרגוס הכבל נכנס מהפה ויוצא דרך הזימים ואז נתפר עד הזנב.
אני חושב שלצורת התפירה יש השפעה לא קטנה על מיקום התקיפה.
במשך מספר עונות טירגטתי גומברים בגזרת אכזיב כשהפיתיון העיקרי היו סרגוסים בגדלים שונים שנתפסו על תולעי גינה.
בתחילת הדרך רוב הסרגוסים נתפרו כשהכבל חודר בשורש הזנב והקרס ננעץ בגב או בעורף.
לא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי נותן הוק-סט עצבני בתגובה לכיפוף טוב ואז ריפיון.
כשמגלגלים החוצה מגלים שהחצי הקדמי או רק הראש נעלמו....
במקרה אחד יצא לי לתת הוק-סט כפול ואפילו לשחק במשיכות במשך כ-10 שניות ואז ריפיון.
כשהוצאתי לבדוק גיליתי שהראש נעלם (חיתוך גס בקו מכסה הזימים והגולגולת) והקרס עדיין נעוץ במקומו בגב הסרגוס.
מצאתי השפעה מסוימת בין אם הסרגוס היה חי או מת, אם הים היה שקט או עובד ואם תפרתי אותו מהראש לזנב או מהזנב לראש.
בים עובד וסרגוס מת ההעדפה היא לתפירה מהראש לזנב.
בים רגוע וצלול עם פיתיון חי התפירה מהזנב לגב או מהזנב אל מתחת למכסה הזימים והחוצה דרך הפה.